אובדן שיניים עלול להוביל גם לאובדן העצם. ברגע שחסרות שיניים בפה, העצם מתחילה להיספג בחזרה לגוף. אם השיניים היו חסרות במשך זמן רב, לעיתים קרובות לא יהיה במקום מספיק עצם כדי לתמוך בשתלים.
הרמת סינוס היא ניתוח שמטרתו להוסיף עצם בחלקים האחוריים של הלסת העליונה. לפעמים למטופל שצריך לעבור טיפול של שתל דנטלי בחלק העליון האחורי של הלסת, אין מספיק נפח עצם שיוכל להחזיק את השתל.
באזור האחורי של הלסת העליונה יש חלל אוויר, שנקרא: סינוס מקסילרי. כדי שהשתל יצליח ולא ייווצרו באזור דלקות, יש צורך בעצם מספקת בחלל הסינוס. לכן, לפעמים צריך לעבות את העצם לפני ביצוע החדרת השתל.
ההבדלים בין הרמת סינוס פתוחה להרמת סינוס סגורה:
– בתהליך של הרמת סינוס פתוחה, פותחים בניתוח מעין פתח בצידה החיצוני של הלסת כדי לאפשר גישה לחלל הסינוס. הפתח מאפשר להרים בזהירות את הרירית בדופן חלל הסינוס, מבלי לפגוע בה. גרגירי העצם הכתושה ממוקמים בין הרירית שהורמה לבין רצפת חלל הסינוס, המנתח את חלל הסינוס ותופר את החניכיים.
לאחר תהליך שנמשך מספר חודשים כאשר העצם מתעבה, ניתן להשתיל במקום את השתל הדנטלי.
– בתהליך של הרמת סינוס סגורה במקום פתיחת פתח קודחים חור קטנטן ודרכו דוחפים למעלה את רירית הסינוס, מחדירים את גרגירי העצם ולפעמים ממקמים באותו טיפול גם את השתל.
סיכונים
הסיכון העיקרי של הרמת הסינוס הוא שקרום הסינוס ייקרע. אם הקרום נקרע במהלך הניתוח, המנתח יתפור את הקרע או יניח עליו רטייה. אם התיקון לא מצליח, ייתכן והמנתח יפסיק את הניתוח כדי לתת לזמן לרפא את הקרע.
רופא השיניים יכול לנסות שוב להרים את הסינוס לאחר שהמקום הגליד. בדרך כלל נדרשים כמה חודשי המתנה. קרום שהתרפא נוטה להיות עבה וחזק יותר, מה שאומר שהניסיון השני בהרמת הסינוס אמור להצליח. אבל, יש גורמים נוספים שעלולים להשפיע על הצלחת ההליך.
זיהום הוא סיכון של כל הליך כירורגי. עם זאת, רק לעיתים נדירות חל זיהום כתוצאה מניתוח הרמת סינוס.
במקרים נדירים העצם הקיימת אינה משתלבת עם חומר השתל הגרמי, ואספקת הדם אינה מספקת. אם זה קורה, כל השתלים שמוקמו באזור ייכשלו. במקרה זה אפשר לבצע הליך חוזר של הרמת סינוס.